"הברזייה"
נקודת המפגש שלכםן.

אחת לשבוע ניתן כאן במה ליצירות שלכםן שתשלחו לנו – פסקות דעה קצרות, שירה, סיפורת, איורים, קומיקסים וכל דבר שמביע אתכםן הכי טוב – אנחנו מעוניינים לתת לו במה.

יש לכםן יצירה בשבילנו?
שלחו אותה למייל: pkreshet@gmail.com
וציינו בכותרת "עבור מדור הברזייה"
[נושא הגליון הבא – "שפת רחוב"]


סיפור קצר, או כמה זמן אתם מוכנים לחכות?

מכשפה הּכּוסית מקריית אונו"
טל עזר
 
אף שבימים רגילים רוני לא האמינה במכשפות, כשאהוב לִ ּבה עזב, כל כך כאב לה בלב שהיא הייתה מוכנה לעשות הכול. אז היא החליפה ארבעה אוטובוסים עד לקריית אונו, ונכנסה לחדר קטן ואפל שקירותיו כוסו בתמונות של מלאכים ורהיטיו הישנים נדפו ריח של סרדינים. על המכשפה היא שמעה מחברה של חברה, שסיפרה לה שיש איזה ּכּוסית בקריית אונו שיודעת לרקוח שיקויים חריפים מקפאין וסרדינים, כאלה שבלחש הכישוף מבטיחים סוף מהאגדות. 
המכשפה קיבלה את רוני בסבר פנים יפות ובגוף מעורר קנאה, ובלי מילים מיותרות הגישה לה קפה משובח. 
"תשתי עד ההתחלה של הסוף", היא ציוותה, ואז נעמדה מעל כתפה משגיחה על גובה 
המפלס. "הופ הופ הופ", סימנה בידה, "זהו!" הכריזה וחטפה את ספל הקפה. אחר כך מילמלה מילמולים, שיקשקה את הספל לימין ולשמאל ואז הוסיפה שתי טיפות של מיץ סרדינים. כשהתעייפה, פשטה ידיה לצדדים ונאנחה, "את רוצה אותו חזרה?"
"כן", רוני ענתה בגרון חנוק.
"אוקי. כמה זמן את מוכנה לחכות?"
"כל החיים…"
"יפה מאוד", התרצתה המכשפה, "השגתי לך בפחות". 
"כמה פחות?" רוני נדרכה במקומה.
"חמש שנים".
"חמש שנים?! זה הרבה זמן".
"אם את רוצה אותו בחזרה, זה מה יש", ענתה המכשפה.
"מה יש לך בפחות?" 
"הייטקיסט ממושקף יוצא שייטת".
"תוך כמה זמן?"
"שלוש שנים הוא אצלך".
"מה עוד יש?"
"טכנאי מזגנים טוב לב עם כלב".
"איזה סוג?"
"פינצ'ר".
רוני החמיצה פרצוף.
"את יודעת מה?" המכשפה טלטלה את הספל וטיפות כהות של קפה השפריצו על השולחן. "אני יכולה לסדר לך רואה חשבון מבוסס עם חוש הומור מצוין. תוך שנה חתונה".
"חתונה?" עיניה של רוני נצצו, "על בטוח?"
"בטוח, בטוח…" המכשפה איבדה סבלנות וריחרחה את אצבעותיה, "לוקחת?"
 
חמש שנים עברו, ורוני עדיין לא הצליחה להשיל את הקילוגרמים שהתווספו לה בהריון השני. התשוקה לאהבת אמת לא דעכה, והגעגוע לאהוב לִ ּבה מפעם עדיין בער בה. אף שבעלה ניסה להצחיק אותה והתינוקות היו חמודים, זה לא עבד. לרוני כאב הלב והיא הייתה מוכנה לעשות הכול. אז היא לקחה את המיצובישי מנהלים של בעלה ונסעה לקריית אונו, דפקה על דלתה של המכשפה וביקשה להחזיר. 
"אין החזרות, אבל אני יכולה לתת לך זיכוי", אמרה המכשפה וערבבה קפאין ומיץ סרדינים, "כמה זמן את מוכנה לחכות?"

טל עזר היא עורכת תוכן, מפיקה, מחברת הספר "סיפורים קטנים" (2017)