מעל עשור שאנו חוגגים מבול של מוזיקה מושבחת, והאמת, שזה באמת כל הסיפור. המוזיקה הזו שמלווה אותנו כל השנה, בין הוצאת יתד אחרונה ועד שזו חוזרת למקומה בשנה העוקבת, היא הדלק למנועים, היא הרוח שבמפרשים והיא גם, בסופו של דבר, מה שמפריח את הדממה.

אז לכבוד השנה העברית החדשה, והמגזין החדש שהשקנו השנה שמאפשר לנו לשים במרשתת את מחשבותינו ואת שעל ליבנו, החלטנו להפקיד בידיכםן כמה המלצות מוזיקליות שמתלוות בטוב אל השנה החדשה.
קחו לכםן חמש המלצות מצוות הפסטיבל לאלבומים שיצאו בשנה החולפת + אחד רלוונטי מן העבר, ושימו לב אליהם כשתגיע שעת הופעתם בפסטיבל המתקרב.
האזנה דבש.


אסף בן דוד (הפקה ראשית וניהול אמנותי) – ממליץ על:
Sefi Sizling – Beyond The Things i Know

יצאה המון מוזיקה משובחת בשנה האחרונה, ומתוכה אשמח להמליץ על אלבום הסולו הראשון של ספי ציזלינג – "Beyond The Things i Know". למה? כי יש משהו קליל ולא מתאמץ באלבום הזה (ואני אומר את זה בצורה הכי טובה שאפשר) שהופק יחד עם מאסטר הביטים Rejoicer, כחלק מסדרת האלבומים "Time Grove Selections" המחברת בין ביטמייקרים לנגני ג'אז ישראלים. כבר בקטע הפותח – "Open The Door", שאכן פותח את הדלת למסע סוחף בין צלילים, צבעים ויבשות רחוקות ומעצב את האוירה שתרחף מעל כל היצירה – יש שילוב עוצמתי של גרוב, ביטים, מוזיקה אפריקאית ועוד הרבה צלילות עומק, עם סאונד משובח. החצוצרה מובילה את כל הגרוב ולא משתלטת. אפילו, באיזשהו אופן מינימליסטית, כך שאפשר לומר שרוחו של ספי נוכחת באלבום הזה יותר מצלילי החצוצרה, וזה בעיניי הישג אדיר.

אני מכיר את ספי פחות או יותר מהתקופה בה אינדינגב התחיל, וכיאה לאחד המוזיקאים העסוקים בסצנה המקומית, יצא לו להופיע, תחת הרכבים שונים, מספר רב של פעמים בפסטיבל. אבל יש מהלך אמיץ ויפה מאוד במעבר למרכז הבמה ובעובדה שספי משחרר אלבום בו הוא המרכז. קריאת כיוון נכונה לאווירה העוטפת, שמעידה על אופיו של ספי יותר מהכל, מגיעה כבר בשמו של האלבום. בהתאם יש בו פתיחות וצניעות רבה, הבאה לידי ביטוי גם במקום הרב שניתן לאמנים המתארחים בו להביא את עצמם פנימה, על מנת לייצר משהו חדש יחד.
אלמנט החיפוש, האילתור וטריות החומרים מורגשים היטב, כשם שסיפר בראיון שקיים למגזין, על כך שדבר לא נכתב מראש וכל היצירה התרחשה באולפן, במפגש שבין הנגנים ובנסיון להנציח את הרגע. בהקשר הזה אפשר לציין לטובה את חברו מהאחים רמירז, עוזי פיינרמן, שהקטעים בהם הוא משתתף הם לגמרי מרגעי השיא של היצירה.


ניבי יהלום (הפקה בפועל) – ממליצה על:
המפשעות – אין אחות למפשעות

המפשעות, להקת שלושת האחים הידועה בהופעות לייב שמחות וצבעוניות במיוחד, הוציאה בחודש אפריל האחרון את אלבומה השני "אין אחות למפשעות". התחושה הראשונית מהאלבום היא שהלהקה באה לעשות פשוט שמח עם הרבה ציניות ושטויות, אך אל תתבלבלו, הטקסטים באלבום נוגעים בנושאים רציניים, פוליטיים, א-פוליטיים, כאבים של הלב וכן, גם אי-רצינות וציניות בריאה ומשחררת. הבה נצא לסיור באלבום הדבש הזה –
טיול קופצני בשבילי היומיום הישראלים מתחיל ב "לילה טוב דעה קדומה": חיבוק לגזענות, לחרדה ולשנאת זרים. נשיקה וממשיכים ל"קבר אחים", בלדה העוטפת במתיקות את החרדה הקיומית.
עושים עצירה ב"גן החשמל" בתל אביב, בו ממחישים את הפתגם "אל תסתכל בקנקן אלא על במה שיש בו". חלוקת הרואין קצרה לנשמה והמפשעות מפנקות בקאבר עברי לBlack Lips – "איך מספרים לילד שמישהו מת". במילה אחת, מושלם (גם הקליפ). תזמון הירואי ומגיע הדיסטורשן והפאנק ב-" 1996", רק אומרים תודה ועוברים ל-"בלדה לשקרנית", שהזכיר ללב שלי נשכחות מ-"Baby Bitch", שירם של להקת WEEN. אך אין צורך להתעצב מדי, בשיר הבא " אהבה כבר" המפשעות מקפיצות וזועקות שיתנו פשוט לחיות, ואם כבר בואו נציל את החיות.
נרגעים בשיטוט נינוח ב "סוס מביט" עם גיטרות שמלטפות את בית החזה ולומדים לא להגיד את הצירוף הזה בצרפתית. הצלילים של "שיר" מזכירים קצת פשטות של פעם, איילה, טבע ולב קורא לאהובה.
המנוחה נקטעת עם "יא שבאב" להיט רציני בשפה הערבית "אני סתם, אני בן אדם, אני לא יהודי, אני לא מוסלמי, אני סתם, אני בן אדם" – אז אפשר לא להתאהב במשפחה הזו? אולי, אבל לי אישית השיר שסוגר את האלבום גרם להתאהבות סופית. שלושת האחים מסיימים את האלבום בשיר ענוג לאחות שאין להם, געגוע אל הלא קיים ב"אין אחות למפשעות". עכשיו נשאר רק לשים לב גם לגיטרות והתופים היוצאים מן הכלל ולהקשיב בלופים אינסופיים לאלבום.


אייל בסון (מדיה ודיגיטל) – ממליץ על:
לונא אבו נסאר – "מערבולת"

הוא עגול, אפלולי, בועט, מרגש וזורק אותך לעולמות אסוציאטיביים שיכולות הכתיבה שלי לא טובים דיים כדי לתאר. נותר לי רק להתפעל ולקוות שתאמינו לי. אלבום שהוא שיחה רב-גונית על החיים, במעטפת מושלמת (אם יורשה לי) של כתיבה, מוזיקליות אינסופית וביצועים מרגשים וחסרי מניירות. השילוב של ההפקה המוזיקלית באלבום עם הכתיבה ראוי לציון במיוחד – ההפקה שוזרת את סיפורי העברית-ערבית של לונא לכדי סיפור קוהרנטי, מצלילה את המאזין פנימה, ומגשרת על פערי שפה והכל בעדינות מעוררת השראה. אלבום מופת בעיני, שמגיע כארבע שנים אחרי אלבומה הראשון "אספר לך" ומרגיש לי כמו המשך די טבעי שלו. תאזינו לשניהם.

 


אסף "צונן" סבג (הפקה) – ממליץ על:
יהוא ירון – אם לא נרקוד לא נבין כלום

הרי לכם המלצה לחג. בתחילת החודש יהוא ירון שחרר את אלבומו השלישי "אם לא נרקוד לא נבין כלום", שנפתח באופן אירוני ממש כמו "מתנה לחג" של להקת "נושאי המגבעת". אלבום רוק-קצבי, עטוף בטקסטים נעימים ורכים אשר עוסקים בחיים, באהבה ובעצמי בשילוב עם ניגודיות של מוזיקה רקידה ועצב מילולי.
בהפקה המהודקת, בשיר "מי מפריע לך לרקוד כפרה", השלישי באלבום, מדבר יהוא על עצב ובדידות מנקודת מבט שונה ועם מטרה אחת: להחזיר את הריגוש לאהבה שדעכה, בעזרת האמצעי האולטימטיבי – ריקוד. אפשר אפוא לומר שבאלבום הנוכחי, יהוא מזמין אותנו לרקוד עד שנבין את שעל ליבו, ומי שיפריע, עלול להסתבך איתו. לפניכם אלבום נהדר, עם בס עוצמתי וליריקה שנוגעת בלב. יחד עם עטיפה צבעונית ויפה, עוד לפני שתספיקו לומר "כפרה", כבר תתחילו לזמזם את מילותיו בעל פה. ובכן, אם כך, לא תרכשו לעצמכם/ן או ליקירכם/ן מתנה לחג?

 


איתמר ברנשטיין (מגזין והפקה) – ממליץ על:
שני פלג – "ניתוקים"

זה התחיל עם "יוגה ופילאטיס", סנונית ראשונה ששוחררה מעט לפני ראש השנה שעברה. לקח בדיוק שניה עד שעפתי על עוצמות הארס, הזועק מתוך הטקסט האנטי-בורגני,שדוהר במשך קצת יותר מחמש דקות (!) על גבי ריף גיטרה מחשמל ו-Power-Trio שאינו מפספס אפילו "יריקת קצב" אחת. ישר הבנתי – אלבומה השני של שני פלג, "ניתוקים", אומנם הגיע מעט באיחור, אבל הוא לחלוטין מתכנן להיות פסקול נעוריי, המורכב מטרדות השמנת של לגדול ברעננה, העיר השכנה לזאת בה שני גדלה – כפר סבא.
תמיד זכרתי את פלג כמוזיקאית בועטת ומגוונת, אבל כפי שלפעמים רק הופעה חיה יודעת לעשות, הסוגיה סופית נחתמה בהופעה ב"מחסן 7" – מועדון הופעות קטן הנחבא בין רחובות באר-שבע השבורה. שם, יחד עם יובל אדם (תופים) ועמר ברנד (בס), שכאילו התחילו לנגן יחד על מנת להגדיר מחדש את המילה "מהודק", הרגשתי ששיריה החדשים מרטיבים בשיטפון את איזור היובש ברוק העברי של העשורים האחרונים: שירי אנטי-סטאר מכסחים, המספרים את חיינו בסיפורים ובמילים הופכות בטן. בתוספת העובדה שצבע הביצוע הנוכח בהם כל כך, הן בנגינת הגיטרה המזכירה לעיתים מכחול עדין ולעיתים מכונת מלחמה, והן בזכות קולה המזגזג של שני, יוצר חתימה ייחודית ומגוונת השמורה כמעט אך ורק לפלג ולהקתה. חתימה מסולסלת ומסוגננת, אבל שלא מתיימרת לדבר. אפשר לומר בקלות שהתאהבתי.

לקח זמן רב, אפילו מדי, אבל לאט לאט התחיל לטפטף החוצה "ניתוקים", אלבומה השני, אלבום שכעת אני יכול לומר שכל ציפיותיי לא יכלו לחזות יצירה כה שלמה. ארשה לעצמי אפילו לומר שהאלבום הזה, שהוא בעיניי אלבום חובה, עוד יזכר בספרי הימים, אי שם בין "תפילה ליחיד" של גדג'; "רופאה במערב" של רוח, (האחרון שבאמת פיצח לאחרונה את רזי הרוקנרול גם בתקופתנו); ו"יופי" של שני/אחרון/אוקטובר, שהוא פשוט יופי. עכשיו מכשהרף שהוצב כל כך גבוה, אני מאמין שתואילו לתת לו האזנה. רק זכרו לשמור מקום גם לקינוח שבהופעה.


אורי גינוסר (הפקה) – ממליץ על:
(ORI – UNWIND (2012

ORI, הוא אורי אלבוחר – אמן ירושלמי במקור וברלינאי בהווה, שהוציא את אלבום הבכורה היפה שלו Unwind, מעט לאחר פירוקה של להקת Folo (בה היה חבר יחד עם נועם הלפר, רני מגידו וחברים מוכשרים אחרים) בשנת 2012. אותו אלבום, מלאכת מחשבת של טוויית ביטים מקוריים, סימפולים מפתיעים ומרבדים של טקסטורות העשויים בין היתר מקולו של אורי – הינו תוצר מתוך אולפן ביתי אשר התרחש בתהליכי ניסוי, טעייה ותעייה. זהו מופת של DIY המתעלה מעל מוגבלותו של אדם בודד שבעזרת התבוננות עצמית, התכנסות ושימוש מושכל ורענן בטכנולוגיה, מראה לנו מה סינגר-סונגרייטר באמת יכול לעשות כשלרשותו תשעה שירים מעולים וחופן יצירתיות.
השירים ברובם קצרים ונבנים אט אט, שכבה על גבי שכבה, כשם שאופייני יותר למצוא בטרקים של סט אלקטרוני. כך, המאזין חשוף מתוך השירים עצמם לא רק אל התוצר הסופי, אלא גם לזוית מתהליך העבודה על כתיבת והקלטת השירים והוספת וגריעת השכבות. השיר "Behind Your Back" לדוגמא, עושה זאת היטב, לטעמי. וכך גם בהופעתו – הרכיבים שנטווים באופן סמוי ומוצגים כשיר שלם באלבום – מפורקים, מוקלטים, מסומפלים ומודבקים לעיני הקהל, וחושפים את האופי הפגיע של הביצוע החי.
שיריו של אורי ב-Unwind מצליחים לא ליפול לקלישאה התבניתית של המוזיקה האלקטרונית המבוססת על לופים וחזרתיות, כי את ההפקה, ההרמוניות והביטים הוא בונה סביב שירים טובים, שעובדים היטב גם במערומיהם. זה אלבום מוצלח במיוחד ליום חורפי בבית, לנסיעות ארוכות, לשוטטות בעיר ולהפשרת לבבות כמעט בכל רגע אחר ביום.