עברו כמעט שלוש שנים מאז נורה לאוויר "רופאה במערב", אלבומה הראשון של הילה רוח שמצא את מקומו עמוק בליבו של האינדי הישראלי. אלבום גדוש בהימנונים ובעל טביעת האצבע הייחודית והמדויקת שהצליחה, מצד אחד להביא משהו חדש וחסר בנוף המקומי, ומצד שני לדבר אל ההמונים ולהדהד רחוק. הוא מיקם את רוח גבוה מאוד על הסקאלה המקומית והפך אותה בעיניי באופן רשמי, לאחת היוצרות החשובות והמשפיעות של תקופתנו. או לשם הקיצור – האלבום הזה ממש, ממש טוב.
אם כך, טבעי שרבים מאיתנו, פוקדי האינדינגב וחובבי מוזיקה ישראלית חדשה ומאתגרת, מחכים בשקיקה ל"דבר הבא" שייצא מאמתחתה של רוח.

שנים של הופעות ללא הפסקה (חלק משמעותי כשלעצמן בקביעת מעמדה של הילה), אלבום רמיקסים בשם "Rofaa Bamaarav PIMPED!" (שהציג לראשונה גם את פניה האלקטרוניות), פרויקט צד עם רייסקינדר ("הנוקמים 2") ועבודה אינטנסיבית לצד שורה ארוכה של אמנים; הביאו אותנו לתחושה שהגיע הזמן שהילה תחזור לפרויקט הסולו שלה ותשחרר לנו חומרים חדשים. אז אומנם לא מדובר בסינגל ראשון או אפילו שיר רשמי מתוך האלבום החדש, אבל כן הצלחנו לסחוט מהילה משהו קטן, שנוצר, מסתבר, דיי במקריות:

אז מה אנחנו בעצם שומעות פה, הילה?

"זה מן קטע בונוס כזה, יצור כלאיים שלא נכנס לאלבום, אבל עדיין רוצה להישמע מחוץ לרמקולים אצלי. ביום הראשון בסטודיו, כשעוד עשינו טסטים לטייפ סלילים, היה רגע בין טייקים שבו הדבר הזה פשוט קרה. זה היה משונה וקוסמי. המתופף בשיר, יובל גרעין שהגיע בהתראה של יומיים לסטודיו, עשה פתיחה ואחריו כולנו נכנסנו והכל יצא ככה – מילים, לחן, בטייק אחד. שמחנו לגלות שזה הוקלט, אני זוכרת במעורפל את רם (אוריון – נ.ב) מבסוט מהקונטרול. האולפן היה במרתף בחולון, וכל פעם שהייתי עולה לרחוב להביא משהו (בירות/סיגריות) הייתי שומעת שיחות בין אנשים שאחר כך חלחלו לי לחלומות, אז אולי הן הגיעו גם לשירים. עזבנו את זה ברגע שזה קרה, אבל אחרי כן טימה הטכנאי שלח לי את זה, ופתאום הבנתי את הקטע יותר".

גיטרות – קוסטה קפלן והילה רוח // תופים – יובל גרעין // בס – יונתן לויטל // שירה – הילה רוח // הפקה – רם אוריון והילה רוח // הוקלט ומוקסס ע"י TIM A ב Gem studio

בקטע אפשר לשמוע סימפול של אישה מדברת באנגלית. לדברי רוח מדובר במלכה אליזבת בכבודה ובעצמה.
"זו מלכת אנגליה נואמת בפריס בסיקסיטיז, על פטריוטיזם וכאלה. זה היה לי על הסמפלר, ערכתי את הנאום שלה כי הוא מאוד הצחיק אותי ביוטיוב משלל סיבות. ממליצה".

בהאזנה ראשונה המילים בשיר נשמעות כמעט נונסנס. את מתייחסת בהן למשהו ספציפי?

"נראה לי שאני מתייחסת לטעויות נגררות באופן קיומי. מה חסר לנו ואיך זה שהכל דפוק. בגדול ובקטן, בפוליטי ובהכי אישי. לפעמים דברים יוצאים ומבינים אותם בדיעבד, הטקסט הזה הוא מקרה קלאסי בשבילי".

הסימפול הזה הוא רמז לבאות? יש הרבה עבודה עם סימפולים בהקלטות של האלבום?

"יש לא מעט סימפולים באלבום, וגם בהופעות. גם ב"רופאה" היו אבל הם הוחבאו היטב כדי שאפחד לא יתבע אותי…".

בעוד מילים אלו נכתבות אני שומעת את "Keep on the Sunny Side" מתנגן מהטלוויזיה ומלווה את הקרדיטים בסוף הסרט "אחי, איפה אתה?". בדיוק כשם שנסגר אלבומה הקודם של רוח עם אחד השירים האהובים עליי מתוכו "תל אביב" ובסופו אותו סימפול. קטע.
זאת לא חוכמה שרוח מקיפה אותנו מכל הכיוונים בשנים החולפות, היא למעשה סוג של הוכחה חותכת לכך שכישרון מושך אליו עוד כישרון. בתקופה האחרונה, ואפילו עוד לפני יציאתה לקריירת סולו, הילה מוקפת בכמה מן היוצרים והמוזיקאים הגדולים של הסביבה – אביב גדג', יהוא ירון, קוסטה קפלן, ערן צור, רייסקינדר ורם אוריון ולאחרונה גם איש ה"ג'ינג'יות" ו"נושאי המגבעת" תמיר אלברט – וזאת רק תחילתה של רשימה ארוכה ומרשימה לאורך הקריירה המבשילה שלה.
השאלה המתבקשת כעת היא, עם מי מכל אלו היא משת"פת באלבום החדש?

"אני עובדת על האלבום בראש ובראשונה עם רם אוריון, שהוא גם חבר מושלם וגם מפיק לא ייאמן. הלב של שנינו עמוק עמוק בתוך הפרויקט הזה כבר חצי שנה, אולי קצת יותר, ואני לומדת מלא על מוזיקה ועל התמסרות ועל עקשנות בי ובו. פלוס רציני הוא שיש מינון ממש גבוה של צחוקים בתהליך, שזה חשוב לי מאד ואני מקווה שגם זה יכנס פנימה בתחושה של האלבום הזה. אני מתרגשת מהאלבום בטירוף. חוץ מזה יש הרבה מוזיקאים וחברים מדהימים שנמצאים איתנו בדבר הזה, והלהקה שלי (קוסטה קפלן, יונתן לויטל ועדיאל גולדמן – נ.ב.), שמראש קיבלו בידיים חמות כמויות לא הגיוניות של שירים בשנתיים האחרונות והלכו איתי ועם ההזיות שלי, אחת אחת, הכי רחוק".

ומה עוד מצפה לנו באלבום החדש? היו דברים שהרגשת שהצליחו באלבום הקודם ודבקת בהם, או שצפוי לנו משהו אחר לחלוטין?

"אני לא יודעת למקם את החדש מול "רופאה", הוא בליבי ויישאר שם. בו התנסיתי לראשונה בסולו. אבל תמיד בא לי לשנות הכל, זו הנטייה שלי כבן אדם, אז אני מאמינה שהוייב של האלבום הנוכחי אחר מאד. ומצד שני, השירים – אני כותבת אותם, אני אוהבת אותם, הם מוקלטים והם המרכז, אז זה גם דומה. אני תמיד רוצה להרחיק את רף האומץ ממני כמה שיותר ואז לרוץ אליו ולהגיע אליו חצי מעולפת, בתקווה לעבור אותו. נראה לי שבאלבום הזה אני בדיוק שם. אבל נחכה ונראה".

מחכים בכיליון עיניים. עד מתי?

"בתחילת השנה הבאה כנראה. 2018, לא תשע"ח."

 


את הילה רוח והלהקה תוכלו לתפוס ביום שישי, יומו השני של הפסטיבל, בבימת הקוף.
צילום תמונת קאבר: איילה ברגר