"יש אנשים שבאים חריגים בזמן עם גיטרת סרף מוגברת או מודעות אסתטית מוגברת מבית שאן או מגרמניה, (לפעמים מממפיס) – והולכים איתנו לכל מקום. גבי נולד בעמק בית שאן לפני 44 שנים. בתחילת המילניום הוא התגלגל לדמותו של רוקר חוצני שתלוש מצירי הזמן והמרחב בשם "צ'ארלי מגירה". לפני כחודש החוצן הזה עזב את העולם והשאיר לנו את המוזיקה. אנחנו כאן באנו לחגוג אותה ולהגיד לצ'ארלי – תודה. עליה, על השיעור שלימד אותנו ברוקנ'רול ובחיי נצח…"

בדברים אלו ורבים נוספים דיבר לאון פלדמן, מי שהנחה את ערב המחווה לצ'ארלי מגירה שהתקיים במועדון הלבונטין ב28 לחודש דצמבר של שנה שעברה, קצת אחרי מותו של צ'ארלי בברלין בה התגורר באותה עת.

צ'ארלי מגירה, פרסונת הבמה של גבי אבודרהם, אולי לא הפך לשם מוכר ושגור בעת חייו, אבל הוא השאיר אחריו מורשת לתפארת שחילחלה עמוק והשפיעה על מגוון של מוזיקאים ואנשי תרבות במדינתנו הקטנה – הן בסאונד, סטיילינג, אנרגיה ואפילו בפילוסופיה שמאחורי הרוק'נרול.

לכן אנחנו מתרגשים להציג לכבוד האינדיבוטלג החמישי שלנו קטעים מוקלטים שקיבלנו באדיבות קול הקמפוס מאותו ערב מחווה. מלבד ההקלטה תמצאו כאן גם תמלולים של חלק מילותיהם היפות והמכובדות שנאמרו באותו הערב וגם פלייליסט היכרות עם צ'ארלי שהכינה עבורנו שי סגל – מי שלקחה על עצמה להפיק את ערב המחווה המרגש (תודה שי).

האזנה נעימה:

רשימת השירים בבוטלג:
1. שיקו סיני – אל.איי סבבה (סולו תופים)
2. רם אוריון – גיבור גיטרה
3. RPS Surfers + שי נובלמן – רוק מסביב לבלוק
4. המסך הלבן – לו רק היית יודעת
5. The Orions – דה טורקיש אלביס
6. Les Dynamites – רוק בעברית
7. Les Dynamites – וענונו
8. המפשעות – הפרח לפרפר
9. המפשעות – זוזו אוטאמוטו
10. עוזי רמירז+RPS Surfers – ריקוד המוות של מדריכת ההצלה שופעת החזה
11. לילה+חן ליטבק – מחר כבר עבר
12. לילה+חן ליטבק – ג'ינגל של קול הקמפוס

סוזן, אחותו של גבי:
"שאלתי את אבא שלי אם הוא רוצה לעלות להגיד משהו אז הוא אמר שמה שהוא היה רוצה להגיד זה רק "תודה" ובעצם היום הבמה היא של האמנים ולתת להם את המקום להראות אהבה. אני אישית מאוד מאוד מתרגשת, בכיתי כאן יותר מאשר בלוויה. הלוויה בברלין הייתה מאוד קשה, קרה, והרגשתי מאוד לבד. ידעתי שאם זה יהיה בארץ כולם יבואו ויהיו. אז בשבילי לראות את כל האנשים כאן, זה קצת מרגיש שאני יכולה לחלק מהצער והכאב…"

שי נובלמן:
"ב-95' צ'ארלי וחבר שלו, נתן גרופר, שהוא חבר ילדות, התקשרו אליי. הייתה להם להקה בשם "השנק" והם חיפשו בסיסט, הייתי אז בסיסט. ובאתי לדירה שלהם בתל אביב והם לימדו אותי את השיר היחיד שהיה להם, למדתי אותו, זה היה שיר מאוד פשוט – ואז שאלתי אותם "טוב, מה עכשיו?" אז הם ענו "בוא ננגן אותו עוד פעם". וככה 10 פעמים ניגנו את אותו השיר רצוף ואז שאלתי אם יש עוד אחד? והם ענו "לא, רק השיר הזה".
עשיתי איתם כמה חזרות ואז טסתי לאנגליה, ובפעם השניה ששמעתי מצ'ארלי זה היה כשחבר שלי בועז התקשר אליי ואמר לי שצ'ארלי מקליט עכשיו שירים משלו והוא גם הזמר שם. וצ'ארלי התקשר אלי אחר כך ואמר לי "בוא אליי, יש לי שירים שאני רוצה להשמיע לך". אז באתי אליו לדירה בתל אביב, זה היה בסוף שנת 2000 אני חושב, הרצל 16, וזה היה חדר קטן עם מיטת קומותיים – בקומה למטה ישן צ'ארלי ובקומה למעלה ישנה הגיטרה והוא השמיע לי את השירים שאחר כך הפכו להיות האלבום הראשון שלו. אמרתי לו "זה כל כך יפה, זה פשוט מדהים, אני חושב שכדאי שתופיע". כי הוא עוד לא הופיע סולו עד אז והוא נורא פחד מזה והיה מודאג. אמרתי לו "רק תעלה, תרגיש את הבמה. זאת מוזיקה כל כך יפה חבל שלא יחשפו אליה". היה לו קשה עם המחשבה הזאת כי הוא היה מאוד ביישן אז זרקתי לו "שמע, יש לי בעוד שבועיים הופעה במועדון הפטיפון ביצחק שדה, אולי תבוא עם הגיטרה שלך ותנגן איזה 5-6 שירים שלך ותרגיש איך זה לעמוד מול קהל?" הוא אמר שיחשוב על זה ובאמת התחבט על זה מאוד קשות, והוא התקשר אליי אחרי 4 ימים ואמר לי "אוקיי, אני אבוא".
וזאת הייתה ההופעה הראשונה של צ'ארלי מגירה, אי שם ביוני 2001. אני זוכר שעמדתי על הבמה ורציתי לתת לו את הכבוד ואמרתי "גבירותיי ורבותיי, קבלו את הכוכב החדש, המוזיקאי המרגש – צ'ארלי מגירה!" ואז הוא עלה מאוד מאוד מבויש לבמה עם גיטרה ואמר "אמממ… עכשיו שלום, השיר הבא נקרא "היום אתמול ומחר"…".

פלייליסט הכרות עם צ'ארלי – עריכה: שי סגל

מתוך מכתב של בועז גולברג שהוקרא בערב:

"הנה אתה בדירה בכרם. על הקיר בסלון תלית קרטון בולם זעזועים שהוצאת מאריזה של מקרר קטן. אתה רואה בזה שילוב של פופ-ארט. אמנות עכשווית ופטרן עתיק שאולי התגלגל בשבט נכחד ומתקדם פי מליון מאיך שאנחנו חיים כאן היום. אתה נושא שתי כוסות קפה ומתיישב בכורסא, שאולי נמצאה ברחוב אבל נראית מליון דולר, מדליק נובלס וממלא את החלל בעשן. "קיר המוות" אתה פתאום אומר. יודע שגם לי יש אובסייה עם "קיר המוות", המופע הזה של האופנועים היווניים שרץ בלונאפארקים של ישראל בשנות ה-70/80. לפני כמה ימים בשישי בצהריים, צלצול בדלת. באת אליי בהפתעה – ניצוצות בעיניים שלך ושתי מילים בפיך: "צ'ארלי מגירה". הלבשת על עצמך דמות שתתאים בול לסיבובים החדים ולטוויסטים בעלילה שהם אתה. "היי", עכשיו אתה אומר, "אלביס עשה את הקאמבק ספיישל בטלוויזיה והיה נראה בערך כמו אלביס הצעיר, ואז כשהתחיל להופיע מול קהל, חצי שנה אחרי, הוא היה נראה אחרת לחלוטין ועם להקה אחרת לגמרי – אתה מבין? יש כאן עניין של לידה מחדש."
התמונה של סיד בארט שהכי התעכבת עליה הייתה התמונה שלו מ-1995, כשהוא הכי בלתי ניתן לזיהוי. מגולח לגמרי ושמן ממש. מבחינתך זה היה שיא היצירה שלו – כשרצח את העצמי הקודם שלו. בטלוויזיה יש סרט עם רוברט דנירו ואתה מסביר ברצינות הזאת שלך שמהולה בציניות קטלנית "תראה איך הוא עובד עם המצח – הוא שחקן מצח. יש גם שחקני גבות, שחקני אוזניים, שחקני לחיים, שחקני צלעות." ; "תשמיע לי את השיר החדש שלך 'העולם ורוד'" אני מבקש "או את 'מחר כבר עבר'" אבל אתה רק מצקצק בלשון ואומר "וואו, עולם ללא ג'וני טנדרס" ומטלטל את הראש מצד לצד.
זה הגיע כל כך מוקדם אבל עכשיו אני יכול להגיד לך בהצדעה, בנשיקה, בדמעה, בחיבוק – "עולם ללא צ'ארלי מגירה". אבל היי, אתה עדיין כאן. ולא רק בזכרונות ובצלילים, אתה בטח נולדת מחדש איכנשהו, ובטח יום אחד נפגוש את הגרסא החדשה הזו שלך. שאולי בכלל התגלגלה לגוף של איזו חיה מיתולוגית או אישה. אז בנתיים ורק לבנתיים, אסיים במילה שתמיד נהגת להפרד איתה – "עכשיו רק נותר לומר au revoir", כי גבי, צ'ארלי, גבריאל, עכשיו אתה באתמול, בהיום, ובמחר."

לצפייה בערב המחווה המלא ביוטיוב:


תודה רבה לקול הקמפוס, שי סגל, חן ליטבק, בר זבדה על תרומתםן לכתבה זו!
תודה גם לכל משתתפי הערב: לאון פלדמן, המסך הלבן, קוסטה קפלן, המפשעות, The Orions, הילה רוח, RPS Surfers, שי נובלמן, עוזי רמירז, הדינמיטים, שיקו סיני, רם אוריון, לילה.
הוקלט על ידי נמרוד הלברטל. עבור רדיו קול הקמפוס.
תודה למשפחת אבודרהם.