כשאני חושבת על הויזואליה של עולם ה"אינדי", עולה לי בראש פריים – מימין עומד/ת זמר/ת עם גיטרה, בשמאל קצהו של פסנתר, ובאמצע, העמוד של לבונטין, שכמובן מסתיר את המתופף המגיח מאחור מדי פעם. לפעמים עולה לי התמונה גם של השנדליר בבארבי, התופס את רוב פריים הטלפון של מי שצילם וטרח להעלות ויוטיוב. אבל לשמחתנו יש הרבה יותר מזה. המוזיקאים בארץ מבינים יותר ויותר כמה הוויזואליה של המוזיקה שלהם משמעותית, וכמה קליפים הם חלק בלתי נפרד מהסיפור. לא רק כי זה כלי שיווקי, אלא בעיקר כי זו הזדמנות לעשות עוד קצת אומנות, ולצאת מהמסגרת המוכרת של האולפן. הזדמנות נוספת קצת לעוף.

בעת איסוף החומר לכתבה זאת, ישבתי עם חבר שציין את שמחתו מכך שיש הרבה יותר קליפים טובים בארץ ממה שהוא חשב בהתחלה. מה לעשות, קליפים ו"אינדי" הם אכן חיבור לא טריוויאלי – בעולם שאינו משופע בתקציבים ומבוסס מאוד על מתודת ה-DIY, לייצר קליפים בולטים, מרגשים, מרהיבים וכאלו שיגעו בעין ובלב הצופה – זה חתיכת אתגר. עם זאת, מלא אומנים גם עומדים בו בהצלחה יתרה, כשהרבה מכך נשען על היצע האמנים הוויזואלים המטורף והמשובח שיש בסצנה המקומית, שיודעים לעשות המון בקצת (או בהרבה, אם בכל זאת הצליחו לגרד מעט תקציב).

לקראת האינדינגב המאוד מתקרב, קיבלתי את ההזדמנות לבחור את הקליפים שיותר אהבתי – כל אחד מסיבה אחרת – של כמה מהאומנים שמופיעים השנה בפסטיבל. (כמובן שהיריעה קצרה והרבה קליפים אחרים אהובים נותרו בחוץ). לצד בחירותיי, רשמתי מעט מחשבות והגיגים על הקליפים, ובחרתי גם לצטט תגובות נבחרות מעמודי הקליפים ביו-טיוב, זאת למען הדורות הבאים. אז בוא נתחיל:

Yemen Blues Feat. Oxmo Puccino – Satisfaction

בימוי ועריכה: יולה גידרון // צילום: ינון סלוצקי ואליס דרבלאי

יש מגוון דרכים ליצור קליפ על מנת שיבלוט, ולפעמים כל מה שצריך זה פשוט לעשות אחד ממש ממש טוב. את יולה גדרון הכרתי לראשונה כאחת מחמש הבמאיות של סדרת הרשת ״בקרוב אצלך״. בפרקים אותם ביימה בסדרה, בלטה במיוחד אהבתה הגדולה לאנשים, אותה העבירה גם לקליפ של הימן בלוז. בשורה התחתונה, מדובר בקליפ ״קלאסי״: אנשים (יפים) זזים, רוקדים ושרים, כשבאמצעות עשייה מוקפדת ועשירה, גדרון עשתה מן הקונספט הפשוט מטעמים ויזואלים.
המגיבים יאמרו: "Damn, I want to be in this video! I needed this in my life today".

Orgonite feat. Arsen Petrosov – Kayfuyem

במאי ועורך: ואדים מכונה // צלם: ארמן סרקיסוב

השיר הזה, וגם הקליפ, פשוט הכו בי. לא בטוחה אפילו באיזה סדר. אורגונייט הוסיפו לטרק המקורי (שהוא בכלל די ״שיר חתונות״) של ארסן פטרוסוב דברים טובים, ונתנו לשיר אלמנטים שנכנסו לי מתחת לעור, גם כשאני מבינה אולי רבע מהמילים. חבר ההרכב ואדים מכונה חיבר לכל העניין (בדומה לקליפים אחרים של ההרכב) – שלל דימויים ודמויות, שהם מהכאן והעכשיו וגם ממש מפעם ומרחוק.
או כדברי הקומנט: ״בחיים לא הייתי מאמין ששיר קווקזי-ארמני יכול להפוך להיפ הופ. שאפו, אתם גאונים, מילה של צבר קווקזי״.

TATRAN – Eyes

בימוי ועריכה: דניאלה מרוז ועדן קליף // צילום: אופיר קארלסטדט

הפעם הראשונה בה שמעתי את טטרן הייתה באינדינגב, וכמו אלפים סביבי, כמובן שהתאהבתי. הקליפ של Eyes מאלבומם האחרון No Sides, אותו ביימו דניאלה מרוז ועדן כליף (מי שביימו גם את Off The Radar של נגה ארז) – חוקר תנועה וצורה בתוך לוקיישן מרהיב. זה מתחיל לאט, צריך לנשום בסבלנות, אבל אחרי דקה ומשהו לתוכו, צוללים עמוק לעולם של רעיונות ויזואליים, חכמים ומפתיעים, המתכתבים זה עם זה ועם שמו של הקטע.
דבר המגיבים: ״הפרעה דיסוציאטיבית, נייס. קליפ מושקע ויפה״.

ORI – Black Book

בימוי: דינה גולדשטיין ואיילת גולן

עוד קליפ עם איכות חלומית, שנעשה בפורמט אחר לגמרי. את דינה גולדשטיין ראיתי לראשונה בפאצ׳ה קוצ׳ה לפני שנתיים. היא החזיקה מצלמה ונעה בתוך מבנה מיניאטורי שכולו גזירות והדבקות, שהפך לעולם חי דרך עדשתה. את אותה הטכניקה היא לקחה גם לקליפ של ORI. מסע מהפנט של קול ותמונה, אל מה שמאחורי המיצגים הסטטיים. לא הרבה קליפים מצליחים ליצור חיבור טבעי כל כך בין שיר ווויזואליה, וברמת גימור כל כך גבוהה ועל כן מגיע לקליפ הזה הרבה מקום של כבוד. משעשע לגלות שרוב ההאזנות לשיר ביוטיוב, מגיעות ממכורי הסדרה SHOOTER בה הוא מופיע.
ציטוט לדוגמה: Shooter —> Shazam —> YouTube—> Here now flying high in the midnight sky of Saudi Arabia.״

OSOG – Who Who

בימוי ועריכה- גל מוג׳ה // צלם: איתן חתוכה

עם אהבתי הרבה לחופש של קליפים להציג דימויים בלי להתחייב לסיפור, כשמצליחים בכל זאת לספר סיפור זה משמח אותי מאוד. גל מוג׳ה הוא אחד מבמאי הקליפים הפוריים ביותר בארץ (ואפילו כבר מתחיל קריירה משגשגת מחוץ לארצנו). יש לו עין חדה ורעיונות מופלאים, ובקליפ זה הוא צירף את אלמנט הסיפור ובכך יצר אפוקליפסה רומנטית בחמש וחצי דקות. תוסיפו לזה את OSOG – סופר להקה עם סופר שיר, ומה עוד צריך בחיים?
המגיבים שואלים: ״יש הופעות מתישיהו באזור המרכז?״

איה זהבי פייגלין – ספורט

בימוי, צילום ועריכה: גאיה סעדון

במקרה של הקליפ הזה, נחשפתי דבר ראשון דווקא לשיר, ותוך שניה זמזמתי לעצמי בלופ – ״למה אני לא עושה ספורט?״. אז הגיע הקליפ. גאיה סעדון, האחראית לצילומי סטילס של מוזיקאים, מהיפים ביותר שראיתי, מביאה את אותה אסתטיקה ״סטילסית״ לקליפ הכובש הזה של איה זהבי פייגלין. לואו-פיי לגמרי – פייגלין ואולם הספורט, אך אין מצב שהשילוב הזה לא יניב משהו טוב.
המגיבים למהדרין יוסיפו: ״סחתיין על האדידס סטן סמית״.

הילה רוח – תכף בת 30

במאי, ארט דירקטור ועורך: נמרוד קרן // צילום: יניב גלזר // הפקה: סטודיו "אף"

״רופאה במערב״ הוא אחלה של אלבום. יותר מאחלה אפילו. יש שם שירים שהקשבתי להם בלופ, תוך כדי ליווי מזייף של כל מילות השיר. אבל דווקא ״תכף בת 30״ פחות התיישב לי, עד שהגיע הקליפ. איך אוהבים לומר? ״לוקיישן לוקיישן לוקיישן״, ובכן – הקליפ הזה לקח את משפט זה לקצהו, ומשם הוסיף ללכת עוד קצת. מדובר בעצם בדוקו מהסוג החביב עלי: מקום אמיתי, עם אנשים אמיתיים, אבל הסיטואציה אינה שגרתית. איזה כיף זה דוקו!
הזוכה בתגובת השנה: ״אני בת 25 ולא מסוגלת לעשות את מה שעושה הסבתא ב 2:37״

לא – יש לי חברה

בימוי: גיא שמי // עריכה: ניר וקסמן // צילום: רן יורגנסון

אני מסיימת בקליפ פשוט ומושלם. קאבר של להקת "לא", בהובלתו של יוצא להקת אינפקציה, גיא שמי, לשירם של להקת טיפקס, המהדהד את המקור ובו זמנית מערער עליו. גיא וניר, יוצרי הקליפ, שהם גם חברי הלהקה, צילמו קליפ שמוכיח שלפעמים כל מה שצריך הם רעיון וליהוק מבריקים. עמית איצקר – במאי בעצמו וגם שחקן – הופיע בעבר בתפקידים דומים לזה שבקליפ, וגם הפעם עושה זאת מעולה. אין לו חברה (כי "לא"), וכל פריים בקליפ מדגיש את זה, כשלאורך כל הקליפ הלב יוצא אל איצקר, וזה נהדר!
יש לקליפ הזה 8 תגובות ושתיים מהן מושלמות, לכן נאלצת לצטט כאן את שתיהן:
1. ״גיא שמי הוא גאון שנראה הגיע מציביליזציה מתקדמת בהרבה״.
2. ״חמישה אנשים שלא נעים להם להסתכל במראה עשו דיסלייק.״


מבחר ומצומצם וסובייקטיבי של קליפים שאהבתי, שהם רק קצה הקרחון ממה שקורה היום ברשת – המעורר התפעלות וקנאה כאחד. ממליצה בחום על ביקור ביוטיוב הקרוב לביתכם, תתחילו מאחד וצאו למסע, חפשו את שמות היוצרים, ואז חפשו קליפים או סרטים אחרים שלהם. מומלץ בחום!

ובנימה מעט יותר אישית- יצירת קליפ היא עניין לא קל אבל סופר מתגמל. אחת החוויות הכי הזויות ומאתגרות בהקשר קרתה לנו במהלך צילומי הקליפ לשיר "העתיד" של אלון עדר אותו ביימתי (עם אילן רובין פילדס) במהלך אינדינגב 2014. אלה היו שלושה ימים של רדיפה אחרי אימג'ים וסיפור, אחרי שוטים דוקומנטריים ורגעים מבוימים, ובתוך כל זה אפילו ניסינו (והצלחנו!) לתפוס כמה הופעות. היה הזוי ויוצא מן הכלל כאחד, ובכל זאת, אשמח להגיע הפעם בידיים נקיות ממצלמות. מחכה ומצפה.

 


מיה זיידמן היא בימאית ויוצרת קולנוע וקליפים. בין היתר אחראית על קליפים ליהוא ירון, אלון עדר, יונתן לויטל ועוד, ויוצרת הסרט הדוקומנטרי "אמן השכנוע העצמי" המשודר בימים אלה בערוץ Yes דוקו