יש משהו מעניין באינדינגב.
זהו גוף חסר גוף. הפקה שהיא לא בדיוק הפקה. התארגנות עם היררכיה וסדר אך ללא שום הגדרה ברורה. מקבץ של טיפוסים שלעיתים מזכירים שיירה של צוענים, התכנסות שנתית של עולים לרגל. מכל מיני מקומות, מעולמות מקבילים, עצירה משותפת בזמן. זה מקום שיש בו מלא מגבלות אבל הכל אפשרי, וכולם חוזרים וממשיכים לחזור אל המצפה.

לאורך השנים הפסטיבל גדל, כמו עץ שמצמיח עוד ועוד ענפים. יותר מדוייק יהיה לדמיין את זה כמו מרבץ דשא ענקי. הדשא צמוד לקרקע, נושם את האדמה. בניגוד לעץ – שצומח ממקור אחד, בכיוון אחד, הדשא מתפשט לו ופורס שלוחות רבות, בצוררה ריזומאטית. צורה ללא צורה.
אינדינגב התפתח לאורך השנים בהמון צורות ולא תמיד בכוונה תחילה. אלו הם האנשים שחוזרים ויוצקים את התוכן והמהות של הכינוס הזה. לאורך השנים היו המון יוזמות שפשוט צפו ועלו מתוך רצון לעשות משהו, כי אפשר. ככה בדיוק התחילו שידורי הרדיו והאינדיבלוג. כך התחילו התערוכות והמייצבים, אפילו מחלקת הארט של הפסטיבל ועוד תחומים רבים, שהם לפעמים נסתרים לחלוטין מהעין.

זה האורגניזם, זה הקוד הפתוח.

המגזין הזה נולד באותה צורה. מחשבה שצצה במפגש חברים ושיחה שהתגלגלה למקומות לא צפויים. הדבר היחיד שבטוח הוא שנמצאו האנשים שהתגייסו וקפצו על הרעיון, שהפכו מילים למציאות. המגזין החדש של האינדינגב מגיע מתוך יוזמה ורצון להצליח לתת תכנים קצת יותר מעמיקים בהקשר של הפסטיבל והאינדי הישראלי בכלל.
מסוף אוגוסט ועד הפסטיבל באוקטובר, בכל סופ"ש יצא גליון חדש סביב נושא משתנה שיאפשר לצלול עמוק יותר אל עולמם של היוצרים המשתתפים בפסטיבל, להאיר נקודות שלא תמיד מקבלות ספוט ראוי ומספק, לסמן ולנתח מגמות ותהליכים שעוברים עלינו ולעצור שנייה, לנשום עמוק ולהכנס בידיים פתוחות לעולמו של האינדינגב.

הרבה מאוד אנשים מעולים התגייסו ותרמו מעצמם ומזמנם העמוס על מנת להפיק את המגזין הזה.
יהיה מעניין לראות איזה עולם זה יפתח ולאן נתקדם מכאן. עוד נקודה ברשת, עוד חתיכת דשא ירוקה שמתגלגלת במדבר המתעורר.

אסף בן דוד.
ממפיקי הפסטיבל.



עורך ראשי:
 איתמר ברנשטיין
עורכת משנה/לשונית: דנית צמית
הפקה בפועל וכתבים: מלא אנשים טובים
אתר ועיצוב: אייל בסון
קרדיט תמונה בעמוד "מה הוייב?": רונן לבני